THE NEW LOOK משאנל ועד דיור

THE NEW LOOK

הלוק החדש של דיור

_

10.05.24

הדרמה התקופתית The new look של Apple TV מתמקדת באחת היריבויות הידועות לשמצה באופנה, בין כריסטיאן דיור שעולה בעקבות מלחמת העולם השניה לבין קוקו שאנל שתכננה באותה העת לשוב לפריז ולפועלה אחרי תקופת הפסקה. על הסיפור הזה כתבתי לך לפני יותר משנה וכאן תוכלי להיזכר בו.

הסדרה בת עשרה פרקים נוצרה ע״י טוד א. קסלר כששני המעצבים בוחנים את עתידם בבירה הצרפתית שנמצאת תחת הכיבוש הנאצי. שאנל מתחילה ברית ורומן מסוכנים עם פעיל גרמני ודיור נאלץ לעצב שמלות עבור נשות הקצינים כשעבד תחת הקוטורייר לוסיין ללונג, אולם בנוסף הוא מחביא בביתו קבוצה של נמלטים מההתנגדות הצרפתית שאחת מהן היא אחותו האהובה קתרין דיור.

כריסטיאן דיור הוא הקוטורייר שבעצם חולל מהפכה בתעשיית האופנה למשך עשר שנים מאז סיום המלחמה, עשר שנים שהשפיעו וממשיכות להשפיע עד היום. למה רק עשר שנים? כי באופן טרגי הוא ימות עשר שנים לאחר פתיחת בית האופנה על שמו כשהוא בן 52 בלבד מהתקף לב במהלך חופשה באיטליה. איב סן לורן שהיה העוזר שלו באותה התקופה המשיך את דרכו והפך למעצב הראשי של הבית.

קוקו שאנל היא המלכה התחרותית, האסטרטגית, האלגנטית חסרת המאמץ של האופנה הצרפתית. לאחר שמצאה הצלחה בשנות ה-20 וה-30 עם חולצות ג׳רזי משי, שמלות שחורות קטנות והמון פנינים, היא מוצאת את עצמה בצומת דרכים כשפורצת המלחמה. היא סוגרת את בית הקוטור שלה, מבטיחה את שחרורו של אחיינה, חייל שהוחזק בשבי הגרמני ומנסה להחזיר לעצמה את השליטה על חברת הבשמים שלה שהייתה בעיקרה בבעלות האחים ורטהיימר היהודיים שנמלטו באותה התקופה לארה״ב. בשלב הזה היא פותחת ברומן עם קצין נאצי ומנהלת קשרים עם נאצים נוספים שהציעו לה עזרה בלהחזיר את העסק שלה, תוך שהם מנסים לנצל את קשריה עם וינסטון צ׳רצ׳יל שהיה חברה הותיק.
בתום המלחמה היא נעצרת, משוחררת ונאלצת לעזוב את פריז לשוויץ. בגיל 70 ב- 1954 היא חוזרת פורייה ויצירתית מתמיד וזו הייתה פריצת הדרך הגדולה שלה עד מותה בגיל 87.

קתרין דיור היא אחותו הצעירה של כריסטיאן דיור שמתאהבת בחבר מייסד של ההתנגדות הצרפתית ובמהרה היא מצטרפת לארגון. היא נעצרה, עונתה, נשלחה לכלא ולמחנות ריכוז. מאמציו של כריסטיאן אחיה לשחררה לא צולחים ובאומץ ליבה היא מצליחה להימלט מצעדות המוות כשבעלות הברית מתקרבות לשחרור וניצלת.
הניחוח של כריסטיאן דיור ״מיס דיור״ הוא על שמה, ריח שנחשף עם הקולקצייה המשפיעה ביותר ״הלוק החדש״.
״מיס דיור נולדה מהערבים האלה בפרובאנס מונפשת על ידי גחליליות, שם יסמין צעירה מבטאת את המנגינה של הלילה״ כתב דיור בפתק שהוצא מארכיון הבית.
קתרין את שארית חייה חיה הרחק מאור הזרקורים, בחווה בפרובאנס והלכה לעולמה כשהיא בת 90 בשנת 2008.

לוסיין ללונג הוא הקוטורייר הצרפתי שפתח את בית האופנה שלו בתחילת שנות ה-19. מעצבים רבים החלו את דרכם תחתיו ועבדו אצלו במהלך מלחמת העולם השניה, בניהם כאמור כריסטיאן דיור, פייר בלמיין, בלנסיאגה ועוד.
ללונג פורש מהקוטור ב-1948 והולך לעולמו שנה אחרי דיור.

כרמל סנואו היא עורכת האופנה של ווג שעזבה והצטרפה להארפר׳ס באזר ושימשה כעורכת הראשית המשפיעה ביותר שלו. עם חליפות מפוארות, צעיפי רשת וכמויות של תכשיטים היא זו שטובעת את הביטוי ״המראה החדש״ כשתיארה את הקולקציה הראשונה של דיור מ-1947. היא הולכת לעולמה בגיל 73.

״המראה החדש״ סימן נקודת מפנה בתולדות האופנה וקבע את המסלול לאופנה שלאחר המלחמה. העורכת של ווג באותה התקופה עדנה וולמן צ׳ייס כתבה בספר הזכרונות שלה; ״הבגדים של דיור כשהם לבישים, נתנו לנשים תחושה של תחפושת מקסימה, היה בהם ניחוח רומנטי למדי״. לאחר הצנע של שנות המלחמה הבגדים הללו ייצגו חזרה לנשיות שנעלמה מעט בזמן המלחמה כשהנשים נאלצו להחיליף את הגברים שיצאו לקרב ולעבוד במפעלים.

המראה החדש הוא צללית…

את בית האופנה שלו הקים כריסטיאן דיור בעזרת ״אל הכותנה״ מרסל בוסאק והוא זכה כמו שאמרתי להצלחה מיידית.
למה?
מה היה כל כך מיוחד ב״מראה החדש״?

הצללית המפותלת שהתנגדה לקווים ישרים והחליפה את הכתפיים הקופסתיות בחושניות יותר ואת החצאיות הקצרות שהתאימו לזמן המלחמה לחצאיות ארוכות ועשירות בבד. באותה התקופה כתב דיור באוטוביוגרפיה שלו; ״כתוצאה מהמלחמה והמדים, נשים עדיין נראו והתלבשו כמו אמזונות. אבל עיצבתי בגדים לנשים דמויות פרחים, עם כתפיים מעוגלות, חזה נשי מלא ומתניים צרות לידיים מעל חצאיות ענקיות. באופן סמלי, המראה החדש ייצג חזרה לרעיונות מסורתיים ודקורטיביים של נשיות״. עוד הוא כתב; ״אני מאמין שזה נובע מהעובדה שהחזרתי את האומנות המוזנחת של ריצוי״.

עורכת האופנה של ווג דאז בטינה באלארד תיארה בספר הזכרונות שלה את הופעת הבכורה של דיור;
״פריז תמיד לוקחת את חדשות האופנה שלה ברצינות רבה, והאופנה מאז המלחמה הייתה מעופשת ומיושנת. כולם קיוו שכריסטיאן דיור יוכל להפיח חיים וקצת אש. כשהשגתי את כסא הזהב שלי בסלון האפור והרך… הייתי מודעת למתח חשמלי שמעולם לא הרגשתי קודם לכן בקוטור. אנשים שעדיין לא ישבו הניפו את הקלפים שלהם בטירוף של פחד שמשהו עלול לרמות אותם בזכויותיהם. פתאום כל הבלבול נרגע, כולם ישבו והיה רגע של שקט שגרם לעור שלי לנקר. הילדה הראשונה יצאה החוצה, צועדת במהירות מתחלפת בתנועת נדנדה פרובוקטיבית, מסתחררת בחדר הצמוד, מפילה מאפרות עם ההתלקחות החזקה של חצאית הקפלים שלה, ומביאה את כולם לקצוות המושבים מתוך רצון לא להחמיץ שרשור מהאירוע החשוב הזה. אחרי שחלפו עוד כמה מהתחפושות האלה, כולן באותו קצב מרגש, הקהל ידע שדיור יצר מראה חדש ושמסייה בוסאק עשה את ההימור הבטוח ביותר בתולדות האופנה. קיבלנו הופעה מהוקצעת כמו שלא ראינו מעולם בבית קוטור. היינו עדים למהפיכה באופנה וגם למהפכה בהצגת אופנה״.

״זו ממש מהפכה, כריסטיאן היקר. לשמלות שלך יש מראה חדש כל כך״

אמרה כרמל סנואו עורכת הארפר׳ס באזר.
״כשחזרתי לניו יורק היה רגע של תהילה, אפילו נהגי המוניות שאלו אותי ״האם זה ה׳מראה החדש׳?״ כל כך מהר הפך הביטוי לחלק מאוצר המילים היומיומי שלנו״. היא סיפרה…

המראה החדש למעשה לא היה מראה חדש… הוא פשוט החזיר את הצורה למה שהייתה לפני המלחמה והחליף את הצורה שהציגה שאנל, גוף ללא מחוך.
קו המתניים הכי קטן שאפשר, נשיות בכתפיים ואורך חצאית לא מוגזם הפכו את הקולקציה של דיור לנשית ובלתי מאולצת. המראה החדש התאים לכל הגילאים. להבדיל ממעצבים אחרים שהבגדים שלהם נוצרו תוך מחשבה על האישה הבוגרת, כאן אצל דיור יש בגדים אלגנטיים לצעירות והאופנה הזו תחלחל במהירות אצל כולן.
המראה החדש היה גדול וטוב יותר. ״החצאיות היו רחבות יותר, צמודות יותר, עם נפח גדול יותר וארוכות יותר… אם היו ורדים הם היו גדולים יותר, שמלת טול הייתה גדולה פי שלוש משל כל אחד אחר, ההצגה הייתה גדולה יותר והיו יותר בנות״ אמר מארק בוהן שירש את איב סן לורן בדיור.

ואת המראה החדש לא כולם אהבו…
היה זעם על סגנונות החצאית המלאה והארוכה יותר של דיור, נוכח העובדה שקיצוב בדים היה בתוקף בצרפת ובבריטניה עד 1949, כלומר המראה החדש היה בעיקר הצלחה יצואנית. הרעיון להשתמש ב-25 עד 40 מטר בד בחצאית מצד אחד היה מגונה ומהצד השני הביא לצורך המתמשך לפנטזיה אקסטרווגנטית ויוקרתית במיוחד לאחר השפל של המלחמה.

חוץ מזה, הכל עניין של טיימינג. המראה החדש היה יותר מאופנה והעיתוי היה חשוב כמו במקרה הזה לאחר הכיבוש הנוראי והבלתי נתפס של פריז בירת האופנה. דיור כתב; ״קרה שהנטיות שלי עלו בקנה אחד עם הנטייה של הזמן ובכך קיבלו חשיבות נוספת״.
הודות למאמצים של לוסיין ללונג, המעסיק לשעבר של דיור שהמשיך לתמוך ולהיות נוכח עבור כריסטיאן, הגרמנים הפסיקו את תכניותיהם להעביר את הקוטור מפריז לברלין, והופעת הבכורה של דיור הייתה חדשנות בפני עצמה, והצלחתה הפכה לסמל הרלוונטיות וההתעוררות של הקוטור הצרפתי.
כריסטיאן דיור עם המראה החדש השיק בלי לשים לב אולי עולם מיוחד שלאחר המלחמה לנשים. וברגע הכי אפור שלאחר המלחמה עם חשש לדעיכת הקוטור הצרפתי הגיע דיור ועורר מהמומה שהחייתה את הכל עד היום.

המראה החדש נתפס כאופטימי ומלא תקווה. המעצבת ולנטינה שהייתה לקוחת הבית אמרה;
״המלחמה הייתה עוני, אומללות, פחד, אימה ומוות. הקולקציה של דיור הייתה ביטוי לשמחת חיים, זה היה עידון ויוקרה וזה החזיר חלומות״.

כחוקרת אופנה צרפתית ועצם העובדה שאותה התקופה זורמת בעורקיי תמיד (גם בזה שיתפתי אותך), כשאני קוראת אני מדמיינת בעיני רוחי את הקול, ההתנהגות ושפת הגוף של המעצבים שהיו.
הסדרה The new look המסקרת את אותה התקופה המדוברת עשוייה היטב בעיניי.
בן מנדלסון שמשחק את כריסטיאן דיור בולט במיוחד בעדינות, ברגישות ובצניעות שבעניי שיקפה את כריסטיאן דיור.
ג׳ולייט בינוש הכוכבת הצרפתית זוכרת האוסקר משחקת את קוקו שאנל בדיוק כמו שדמיינתי. חסרת רחמים, דורסנית ואחת שתעשה הכל בשביל הכסף. בנוסף לדעתי יש קצת תבלינים בתסריט בחלק מהסצנות אולי בשביל לעורר יותר עניין ובאז.
מייסי וויליאמס המועמדת לאמי, כוכבת ״משחקי הכס״ מגלמת את קתרין דיור האחות האהובה של כריסטיאן בדיוק כמו שתיארתי אותה.
ג׳ון מלקוביץ זוכה האמי והמועמד הכפול לאוסקר מגלם את לוסיין ללונג בדיוק כמו שציפיתי. אוהב את כריסטיאן, עדין, זה שיעמוד לצידו גם אחרי שעזב אותו. וזה שהציל את תעשיית הקוטור הצרפתית מידי הנאצים. אולי היה אפשר לחזק ולהבליט יותר את הסיפור סביב עובדה זו בסדרה.
גלן קלוז זוכת שמונה פעמים אוסקר שגילמה את כרמל סנואו הביאה לי את הדמיון של הסצנות שבמוחי אל המסך ועשתה זאת מצויין.לסיכום,
אני מאמינה שלאחר שתצפי בסדרה או אם כבר צפית בה, הכרת הרבה מאוד עובדות שסיפרתי לך בעבר, ואם בא לך להיזכר שוב, תמיד תוכלי לטייל כאן בבלוג שלי, בו נמצאות כל הכתבות והידיעות החמות.

המאמר סגור לתגובות