עצמאות אופנתית עם מארי אנטואנט

FÊTE NATIONALE

מארי אנטואנט

_

14.7.23

יום הבסטיליה או בצרפתית Fête nationale ״היום הלאומי״ או Quatorze juillet ״14 ביולי״
חג לאומי ויום העצמאות הרשמי של צרפת.
ביום זה בשנת 1789 התרחש ארוע מכונן במיוחד במהפיכה הצרפתית, נפילת הבסטיליה.
הצרפתים טובים ומצויינים בכל דבר שהם עושים, לכן אין פלא שגם את היום הזה הם לוקחים ממש ברצינות.
אז אם את בפריז היום, תתכונני לראות מופע זיקוקים עוצר נשימה במגדל אייפל ומצעד צבאי מסורתי בשדרות האליזה.
אז היום הוא יום העצמאות כתוצאה מאירועי המהפיכה הצרפתית ומי הייתה מלכת צרפת האחרונה לפני המהפכה?
מארי אנטואנט…

מי את מארי אנטואנט?

אשתו של לואי ה-16, הלכה לעולמה בשנת 1793, אייקון אופנה פורץ דרך כמאתיים שנה לפני קוקו שאנל כאשר סגנון לבושה היה סמל לתרבות הצרפתית.
התקופה היא המאה ה-18, צרפת פעלה תחת קוד חוקים נוקשה מאוד מבחינה אופנתית ולכל מעמד היו פריטי הלבוש המשקפים אותו.
בני המעמד הגבוה נדרשו ללבוש בגדים ראוותניים כאומנות מנקרת עיניים שתוכיח את עוצמת שלטונם. אולם סגנונה של מארי אנטואנט היה מקור להערצה בקרב כל המעמדות. גם בצרפת וגם מעבר לים.

מארי אנטואנט אישה חזקה ודעתנית מאוד שנמנעה מלקחת חלק בפוליטיקה הצרפתית ואת המסרים שלה דאגה להעביר דרך הבגדים.
היא לא עשתה זאת בארמון ורסאי כי שם היא זכתה להתנגדות נחרצת מצד אנשי האצולה, אלא עשתה זאת בפריז.
היא הייתה מבקרת בעיר ערב אחרי ערב בנשפים, בתאתרון ובאופרה והאופנה אפשרה לה להעביר את המסרים ישירות לבני כל המעמדות וכך היא זכתה להערכה בגין התעוזה שלה, הן בלבוש והן בתסרוקות.

אם הזכרנו את קוקו שאנל שידועה לנו היום כמביאת הבשורה לשחרור האישה (מהמחוכים) הרי שגברת אנטואנט עשתה זאת קודם.

באותה התקופה נאלצה מארי ללבוש את ״המחוך המלכותי״ כחלק מקוד הלבוש לאחר הכתרתה.
אותו מחוך נקרא ״הגוף הנעלה״ כי הוא היה שמור רק לנשים האצילות ביותר בצרפת.
מספרים שהוא היה פריט לבוש די אכזרי. לא היו לו כתפיות תומכות ולא ריפוד, הוא נקשר בצורה כזו שהוא אורז את פלג הגוף העליון בקשיחות רבה ובנוקשות.
מארי הסתפקה בכמה לבישות בודדות שלו עד ש״עלה לה״ כמו שאנחנו אומרות היום 🙂 והיא פשוט סירבה ללבוש אותו יותר, וטענה שהיא מספיק רזה ובכלל לא זקוקה לו.
דרך אגב, הלחשושים מאחורי סירוב לבישת המחוך הולידו גם את הריכול העסיסי שהיא בטח לא לובשת אותו כי היא לא יכולה להיכנס להריון, ואצילים קראו לעברה: ״אם את מסרבת ללדת לנו יורש, לפחות אל תעליבי אותנו בבטנך המשוחררת!!״.מארי שהחליטה שנמאס לה פתחה במרד אופנתי גדול, היא נטשה את שמלות הארמון הכבדות מבדי המשי והקטיפה והחלה להיראות בשמלות משוחררות לבנות שהתאימו יותר לנשות המעמד הנמוך. השמלות היו עשויים מבדים שנחשבו באותה התקופה לתחתוניות.
את התכשיטים החליפה בסרט משי ואת דעותיה ומסריה האישיים, היא העבירה גם באמצעות תסרוקת הפוף הגבוהה שלה שאת העיצובים שעליה היא הייתה משנה לפי דעותיה הפוליטיות.
לדוגמא: על מנת להציג את תמיכתה בנצחון הצי הצרפתי על האנגלי, בנו על ראשה דגם קטן של ספינה ועליה שזורים פירות וירקות מתוצרת צרפת.
תמיד המשיכה להישאר בשלה ובנוסף להכל היא גם אימצה את סגנון הרכיבה הגברי על גבי סוסים.
הלבוש שלה היה שמלה לבנה ומעליה נתפר במיוחד עבורה ג׳קט רכיבה כחול.
שילוב של לאנז׳רי ובלייזר גברי.בסופו של דבר מארי ילדה ארבעה ילדים ללואי ה-16 ומותה היה טרגי מאוד.

למרות שתמיד הפגינה את תמיכתה בצרפת, היא הוצאה להורג ע״י עריפת ראשה בגליוטינה בדיוק תשעה חודשים אחרי עריפת ראשו של בעלה.
היא זכורה לכולם בעקבות המשפט שלה: ״אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות״ אבל למעשה מדובר בטעות.
זה לא משפט שלה אלא של אחת ממלכות צרפת הקודמות עוד לפני שמארי בכלל נולדה.סגנון הלבוש שלה של השמלה הלבנה יישמר ויהפוך לצו אופנה עוד הרבה מאוד שנים לאחר מותה.
ואפילו ג׳וספין דה-בוארנה אשתו של נפוליון בונאפרטה לבשה שמלה דומה באחד הפורטרטים הראשונים שלה בתחילת המאה ה-19.

המאמר סגור לתגובות