מליידי גאגא ועד אלזה סקיאפרלי

Elsa Schiaparelli

מליידי גאגא ועד אלזה סקיאפרלי

_

28.1.21

גם אני התרגשתי מאוד כשישבתי וצפיתי כמו מרבית מתושבי העולם בהשבעת הנשיא ה-46 של ארה״ב ג׳ון ביידן. התרגשתי מהמעמד, התרגשתי מכל האווירה שאפפה את הטקס, התרגשתי מהנשים שהיו לבושות בטוב טעם אבל נעתקה נשמתי ממש מהרגע שבו ליידי גאגא עלתה לשיר את ההמנון עם אאוטפיט עוצר נשימה ובלתי מעורער של בית האופנה הצרפתי סקיאפרלי, על שם אלזה סקיאפרלי Elsa Schiaparelli.
טופ מחויט מבד קשמיר בצבע כחול נייבי, אזור החזה מעוטר ביונת זהב עם עלה של זית, סמל לשלום. החצאית משי בצבע אדום עם שובל ארוך מאוד. השיער המעוצב והאיפור המוקפד בשילוב השירה המרגשת גרמו להופעתה של גאגא להיות לא פחות ממושלמת.
ואני, שלא ממש נרגעתי גם אחרי יום ויומיים החלטתי לשתף אתכם במי היא הייתה אותה מייסדת בית האופנה הצרפתי הקרוי של שמה.

אז מי את אלזה סקיאפרלי?

בתקופה שלנו שבה ליידי גאגא לובשת סטייקים כשמלה, כובע נעל עשוי להישמע כעניין שבשגרה, אבל בשנות ה-30 של המאה הקודמת כשאלזה עצבה את כובע הנעל שלה, איש עדיין לא הבין את האמירה. סקיאפרלי היא איטלקייה שחיה בפריז והתייחסה אל יצירת הבגדים ועיצובם כחלק מיצירת אומנות ובכך הביאה לעולם האופנה שורה של המצאות חדשניות. אלזה הייתה הראשונה שפתחה חנות של בגדים מוכנים ללבישה, והראשונה ששיתפה פעולה עם אומנים והלבישה נשים במכנס שורטס קצר. היא המציאה את נעלי הפלטפורמה ושילבה חזיות מובנות בתוך הבגד. המונח ״שוקינג פינק״ (ורוד מזעזע) הוא המצאה שלה, ״זה צבע שמעניק חיים״ אמרה ועיצבה כפתורים בצורות שונות ומוזרות.
איב סאן לורן שהיה בן טיפוחיה אמר עליה ״אלזה סטרה לפריז, הכתה את העיר, עינתה וכישפה אותה ובתמורה פריז התאהבה בה עד שיגעון״.
ובכל זאת למרות הקריירה המפוארת שלה וההצלחה, סקיאפרלי סיימה את חייה בפשיטת רגל ובשכחה.
את ההשראה המרכזית שלה היא מצאה באומנות סוריאליסטית ובחברים קרובים, בניהם סלבדור דאלי. היא יצרה כפפות שהוסיפה להן לק אדום, תפרה לובסטרים על הבגדים וייצרה את כובע הנעל המפורסם כשעשוע לאשתו של דאלי. היא יצרה ג׳קט שעליו רקומה דמות של אישה מחבקת עם שיער בלונדיני, מעיל עם שתי נשים מביטות זו על זו ונדמה כאילו אגרטל פרחים יוצא מתוך מבטם. תצוגות האופנה שלה היו תאטרליות בשילוב מוזיקה ודוגמניות ואנשי האופנה הנחשבים של פריז נותרו פעורי פה.
היא יצרה את שמלות המעטפת הרבה לפני דיאן פון פירסטנברג, וקפלים ופליסה הרבה לפני איסי מיאקי. היא שילבה רוכסנים גלויים הרבה לפני אלבר אלבז ויצרה הדפס לבגד מגזרי עיתונות שנכתבה עליה הרבה לפני ג׳ון גליאני והיא יצרה עם מעילי הטרנץ׳ שהפכו לפריט חובה בארונה של כל צרפתייה.

עד שהגיעה מלחמת העולם השנייה ושום דבר לא הכין את סקיאפרלי למשבר האופנה. לאחר המלחמה ולאחר ששבה מניו יורק היא גילתה את פריז ההרוסה ששינתה את פניה מבחינה אופנתית וחזרה בזמן למרות העשורים המשגשגים שחלפו והביאו לקדמה ומהפכנות. נשות פריז נשבו אחר מעצבים צרפתיים כמו כריסטיאן דיור והשיבו את המחוכים והשמלות מלאות הבד. אלזה ניסתה לשוב לזירה ולהתעקש לייצר קולקציות שמאפיינות אותה אך ללא הצלחה. היא איבדה את היכולת להתפרנס ובשנת 1954 היא הכריזה על פשיטת רגל.
הבושם ״שוקינג״ שרקחה היה לה לתכנית הפנסיה והיא המשיכה לארח בדירתה בפריז אורחים עד יומה האחרון כשהייתה בת 83.
קוקו שאנל הקלאסית הפשוטה הזדעזעה ממנה ואמרה עליה ״האיטלקייה הזו שלא יודעת לתפור״. לעומת מגזין  ווג שכינה את העשייה שלה ״מסטרפיס״. מגזין טיים כינה אותה ״מטורפת יותר מכל בני דורה״ והבת שלה אמרה עליה: ״כולם העתיקו את אמא, היא תיזכר לעד בזכות יצירותיה המרהיבות שעדיין משפיעות על מעצבי אופנה עד היום הזה״.
בשנת 2013 הושק מחדש בית האופנה סקיאפרלי ע״י דיאגו דה לה ולה מבעלי. מותג העור האהוב TOD'S והוא זה שהחזיר את שמה של אלזה לסצנת האופנה גם יותר מחצי מאה לאחר שנעלמה.
בית האופנה המרהיב בפריז ממוקם בכיכר ונדום היוקרתית ובראשו עומד דניאל רוזברי שמקפיד לשמר את המורשת היצירתית והלא שגרתית של אלזה.

המאמר סגור לתגובות