מלואי ה-13 ועד לואי ויטון

double louis

מלואי ה-13 ועד לואי ויטון

_

25.2.21

כשמדברים על אופנה וסטייל, על אופנאים פורצי דרך ומהרהרים מהיכן הכל התחיל, מבינים שהכל הכל הגיע מפריז ומצרפת ואני בחיוך גדול מבינה שאהבתי הגדולה היא כנראה לא סתם. בואו איתי ונצלול ביחד לעולם קסום מתקופת המאה ה-17 ועד היום.

במאה ה-17 החל לואי ה-13 לאבד את שערותיו, בעקבות כך השתמש בפאה נוכרית והכניס אותה כפריט אופנה חשוב בצרפת. בנו לואי ה-14 שירש את אביו הפך את הפאה לפריט חובה באירופה כולה.
במאה ה-18 הפכה הפאה ללבנה כאשר המלך הזדקן ומה שנשאר משיערו היה לבן, וכך הפך את המראה הזקן לאופנתי מאוד.
למזלנו בשלהי המאה ה-18 המהפכה הצרפתית תרמה להעלמת הפאה מהאופנה וזאת נחסכה מאיתנו.
העניבה לעומת זאת רודפת אותנו עד היום, באותה התקופה העניבה הייתה בעצם בד העוטף את כל הצוואר, מי שענב עניבה לא יכל להזיז את צווארו. היו כאלה שליפפו את הבד פעמיים סביב צווארם ונאלצו להיעזר במשרתים שיחזיקו עבורם מראה בכדי שיוכלו לראות מה מתרחש מסביבם. איזה מזל שהיום העניבה יותר מעודנת וקלילה והיא אפילו סמל לאלגנטיות יפה בעיניי.
גם בתחום אופנת הנשים היה ללואי ה-14 מה לומר, נשות החצר לבשו שמלות, כאשר השובל שלהם התארך בהתאם לדרגה ולמעמדה של האישה. אופנת הנשים הצרפתית כבשה את כל אירופה מהמאה ה-17 והביאה להיווצרות תעשיית אופנת העילית הצרפתית. בנקודה זו של לקראת סוף המאה ה-18 בחרתי לספר לכם על מרי אנטואנט.
מרי שהייתה נשואה ללואי ה-16 הייתה סמל לתרבות הצרפתית הנהנתנית ואייקון אופנה פורץ דרך. צרפת של אותה תקופה פעלה תחת קוד חוקים נוקשה. לכל מעמד היו פירטי הלבוש שלו, כך שבני המעמד הגבוה עודדו לבישה כאומנות מנקרת עיניים אולם סגנונה של מרי אנטואנט שהיה שונה הפך למקור הערצה ולחיקוי בקרב כל המעמדות גם בצרפת וגם מעבר לים. היא עשתה זאת בפריז, העיר הגדולה, כשהלכה לנשפים, לתאטרון ולאופרה. היא לא יכלה לעשות זאת בארמון ורסאי המקום בו התגוררה, משום שמשם היא זכתה להתנגדות נחרצת. מרי הייתה הראשונה שדמותה ועיצוביה צוירו ע״ג גלויות שהופצו בכל אירופה ובכך הופץ הסגנון הצרפתי בעולם. היא התבססה על פשטות ועדינות ואימצה את השמלה הלבנה הפשוטה שהייתה מתאימה לכל המעמדות, דבר שהכעיס את הממלכה ולמרות זאת היא נשארה בשלה.

המאה ה-19, רק אז הפכו החייטים הצרפתים המצוינים למעצבי אופנה, ובאופן אירוני האחראי על קונספט אופנת העילית היה אנגלי סוחר בבדים שהגיע לפריז.
צ׳ארלס פרדריק וורת׳. צ׳ארלס שנמשך מאוד לתחום עיצוב האופנה החליט להשתקע בפריז, עבד אצל סוחר טקסטיל ועסק בתפירת בגדים. במהלך עבודתו עיצב צ׳ארלס שמלות שזכו להצלחה ופרסום בתערוכות גם בלונדון וגם בפריז, עובדה זו אפשרה לו לפתוח עסק עצמאי משלו, להבדיל מבעלי המקצוע בתחומו שעדיין עבדו בשירות האופנה שנוצרה ע״י מלכים, אצילים ונשותיהם. הוא היה הראשון לייצר אופנה בעצמו ולקוחותיו הגיעו אליו כשהן בוחרות מהקיים ולא מבקשות מה שרוצות. סוד הצלחתו של צ׳ארלס הוא ההמצאות שהביא לעולמנו.
הראשונה, מיתוג שמלותיו כיצירת אומנות ולא כעוד פריט לבוש. הוא הוסיף תווית לכל שמלה ובה כתב את שמו ואת שם רחוב החנות.
השנייה, הוא השתמש בדוגמניות חיות ולא בבובות ובכך הראה ללקוחותיו בדיוק כיצד הן תראינה כשהן לובשות את שמלותיו.
והשלישית, המצאת תצוגות האופנה על מנת להודיע ללקוחותיו מה הן תלבשנה בעונה הקרובה. צ׳ארלס הקים את האיגוד הצרפתי של אופנת העילית ומאז שום דבר לא השתנה יותר בתחום.

הנשים של המאה ה-20,
בהחלט מדובר בשתי מעצבות פורצות דרך ושונות מאוד זו מזו, הראשונה אלזה סקיאפרלי. אלזה איטלקיה שהגיעה לפריז, מעצבת מחוננת ושנויה במחלוקת שהייתה בעד שחרור האישה. את מה שהיא עשתה באותה התקופה לא ממש הבינו. היא המציאה את כובע הנעל, את נעלי הפלטפורמה ואת מכנסי השורטס. היא יצרה בגדים עם המצאות חדשות כמו כפתורים מוזרים והצבע המיוחס לה הוא ״שוקינג פינק״ או כמו שאנו מכירות היום ורוד פוקסיה.
איב סאן לורן אמר עליה: ״ היא סטרה לפריז, הכתה את העיר וכישפה אותה ופריז בתמורה התאהבה בה״
השניה קוקו שאנל. כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה, מי שהשפיעה על שחרורה של האישה ואחראית במידה רבה מאוד לשינוי המשמעותי של הנשים במאה הזו. בתשוקה אדירה, ביצירתיות וסקרנות היא הפכה אחראית להישגים חשובים מאוד בתחום האופנה המודרנית. בתחום העסקי, הראשונה שהפכה את שמה למותג ובתחום החברתי, הביאה לשינוי הדימוי הנשי לחלוטין. בית האופנה הקרוי על שמה מצליח ומשגשג עד היום.

הגברים של המאה ה-20, כריסטיאן דיור, מעצב אופנה צרפתי רב השפעה ומוביל בעולם. תצוגתו הראשונה התאפיינה בעיצובים עשירים בבד ולא חסכניים שהופיעו בתום מלחמת העולם השנייה. (יש שייחסו לו את שיקומה של פריז לאחר המלחמה). דיור נחשב לאומן בעיצוב בגדיו, המחמיאים מאוד לצורת הגוף ובכך זכה לשפע של הזמנות מידועניות ואפילו הוזמן לתצוגה פרטית בבית האופנה הבריטית. הוא הלך לעולמו במפתיע מהתקף לב כשהוא רק בן 52.
יורשו של דיור היה לא אחר מאשר איב סאן לורן, לורן שהחל את עבודתו בבית האופנה דיור חווה התמוטטות עצבים לאחר תקופה שבה גם נאלץ להשתתף במלחמת העצמאות על אלג׳יריה. הוא חזר לפריז וכשהחלים פתח בית אופנה הקרוי על שמו. מכנסיים בעלי צללית ארוכה וצמודה ומגפיים גבוהים היו סימן ההיכר שלו. הראשון שהעסיק דוגמניות שחורות והראשון לקבל תואר כבוד ממוזאון המטרופולין לאומנות בעודו בחיים.
לואי ויטון מעצב אופנה צרפתי מהמובילים בעולם, החל את דרכו במאה ה-19, ייצר פירטי אופנה שונים. תיקים, ארנקים, שעונים, נעליים, תכשיטים ובגדים. הוא החל את דרכו כשהוא עובד בבית מלאכה לייצור קופסאות ואריזות, דבר שהיה נחשב באותה התקופה לצורך שימור פרטי אומנות במסעות ארוכים. הוא פתח את החנות הראשונה שלו תחת הסלוגן ״אורז בביטחה את החפצים השבירים ביותר, מתמחה באופנת אריזה״. תוך מספר שנים נחל הצלחה גדולה, התפרסם בקרב אופנאים רבים ובשנת 1990 הוא רכש את בית האופנה דיור.

לעוד כתבות מוזמנים לבקר בבלוג שלי.

המאמר סגור לתגובות